טננבוים נ' היל-עור בע"מ ואח'

החלטה

החלטה

1.בפני בקשת התובעת לקבל מסמכים ספציפיים שנשלחו כטענתה לתיבת הדואר האלקטרוני ששימש אותה בתקופת היותה מנכ"ל הנתבעת, לאחר פיטוריה ולא הועברו לידיה.

2.הבקשה הוגשה לאחר שהסתיים הליך גילוי המסמכים בין הצדדים בפברואר 2012 וכן לאחר שניתנה החלטת המותב וכן החלטת בית הדין הארצי אשר דחתה בקשה לעיון בחומר שנתפס במחשבי החברה במסגרת צו אנטון פילר, אשר בסיס העובדות שתמכו בבקשה דומות לעובדות הנטענות בבקשה זו.

המבקשת מבססת בקשתה על מידע שהגיע לידיה רק בחודש יוני מעובדת לשעבר של הנתבעת וכןעל הלכות משפטיות חדשות משפטית בעניין שוסטר ( החלטה של השופטת יהלום)ועל פס"ד טלי איסאקוב ענבר.

עוד עולה מסעיף 10 לבקשה כי התובעת לא הפנתה בקשה לב"כ הנתבעת בטרם הגשת הבקשה וכי התובעת מעלה חשש שהנתבעת תמחק חלק מההודעות ולכן מבקשת לעיין בחומר שנתפס במסגרת צו האנטון פילר ושמור במדיה מגנטית בבית הדין וכן את כל החומר שנשמר על ידי חברת דטה בנק.

3. הנתבעים מתנגדים לבקשה מנימוקים רבים ושונים ובעיקר טוענים כי בקשת התובעת היא חסרת תום לב וניסיון נוסף להכפיש את החברה ולקבל מסמכים מהחברה . בנוסף נטען כי הבקשה היא ניסיון עוקף החלטות בית הדין אשר דחו את הבקשה לבחינת החומר שנתפס במסגרת צו האנטון פילר, וכך להשיג עיון בחומר המשובט המצוי בבית הדין.

עוד טוענים הנתבעים טוענים כי התובעת מתעלמת מהחלטת בית הדין מיום 13/03/2012.

בנוסף נטען עובדתית כי לבקשת התובעת החל מ- 03/07/2011 נרשמה הודעה על כתובתה במייל החברה , המפנה לכתובת המייל החדשה של התובעת וכך מלאה החברה את בקשתה.

הנתבעת 1 אף מדגישה וטוענת כי המשיכה לפעול על פי הכללים שהתובעת הנהיגה בחברה בתפקידה כמנכ"ל ועל פי הנחיה זו, אדם המפסיק עבודתו בחברה, כתובת המייל שלו בחברה נותרת בידי החברה ונציג החברה רשאי לקבל את המיילים שנשלח, לכתובת זו, למיינם ואת המיילים האישיים להעביר אל הפורש, במקרה זה התובעת, כפי שנעשה.

לאור כל הטענות שמעלים הנתבעים מבקשים הם לדחות את הבקשה.

4.לאחר בחינת הבקשה לרבות התצהיר שצורף לבקשה והתגובה לה על כל נימוקיה , דין בקשת התובעת להידחות, הכל מהנימוקים שאפרט להלן:

א.עיקר בקשת התובעת זהה לבקשה שהוגשה על ידה במסגרת צו האנטון פילר בטענתה לפגיעה בפרטיותה במסגרת השתלטות מרחוק על מחשבה הנייד, ואף טענתה כי הנתבעת או מי מעובדיה או מנהליה חדרו לתיבת הדואר האלקטרוני האישי שלה.

כאמור הבקשה לצו אנטון פילר נדחתה, אך הותרנו פתח במידה ויווכח המותב במסגרת הראיות כי יעלה חשש שמסמכים אישיים של התובעת הגיעו למי מאנשי החברה, תבחן האפשרות להעביר את החומר ששובט למומחה מטעם בית הדין.

ב.העובדות לכאורה להן טוענת התובעת בתצהירה ותצהיר ד"ר מרינה גרצביין, עשויים להיות חלק מהראיות אותן תציג התובעת לבית הדין במסגרת ראיותיה וכן יתאפשר לתובעת לחקור מי מעדי הנתבעים או אחרים על מנת להוכיח את טענותיה כי מסמכי דואר אלקטרוני פרטיים נחשפו בפני עובדי הנתבעת לאחר סיום עבודתה.

ברם, בשלב בו מצוי ההליך ,העברת החומר המשובט לתובעת ע"מ לבחון אם מצוי בו דואר אלקטרוני וכן לקבל את כל החומר שנשמר בדטה בנק מאז פיטוריה ועד היום, באשר להודעות דואר אלקטרוני שהיו מיועדות אליה, היא דרישה חסרת כל פרופורציה להליך.

אין כל צידוק או הסבר מדוע יש לעיין בחומר דטה בנק מאז 03/07/2011, עת הוצמדה הודעה לכתובתה האלקטרונית בנתבעת כי זו שונתה ולא כל שכן לעיין בכלל החומר המשובט על מנת לנסות ולאתר מסמכים שנשמרו ע"י החברה ואשר הועברו לתיבת הדואר האלקטרוני שלה.

על כן, אף בשל כך אין כל מקום להיעתר לבקשה , אף אם היינו בוחנות את הבקשה במנותק מהחלטתנו בצו אנטון פילר.

ג.זאת ועוד, פס"ד בעניין איסאקוב וכן החלטת השופטת יהלום בעניין שוסטר אינם דומים כלל ועיקר למקרה המצוי בפנינו ולכן אינם יכולים להוות תשתית משפטית תומכת לבקשת התובעת.

ד.נוסיף ונאמר כי הליך גילוי המסמכים תם עוד בפברואר 2012. המצהירה מטעם התובעת אינה עובדת מ- 11/2011 ואין חולק כי שתיהן נפגשו ושוחחו בעניינים רבים . על כו אנו מביעות פליאה מדוע האמור בתצהירה נודע לראשונה ונחשף רק ביוני 2012.

5.לאור כל האמור בקשת התובעת נדחית.